OSTRZEŻENIA I INNE OPOWIADANIA

הספר הזה לא נכתב כדי להנעים את הערבים.
הוא נכתב מפני שאינני יודע לשתוק כשאני רואה באיזו קלות האדם מתרגל לרוע, באיזו מהירות הוא מסתגל לשקר, ובאיזו נכונות הוא משכיר את שכלו לסיסמאות קולניות.
הוא נולד מתוך דאגה.
מתוך כעס.
מתוך חוסר אונים.
ובאופן פרדוקסלי — מתוך האמונה שעדיין לא הכול אבוד.
„Ostrzeżenia” הוא קובץ של טקסטים קצרים שנולדו ממקור אחד: מחשבות שחוזרות שוב ושוב כמו זבוב טורדני.
כי לפעמים הדברים הנוראים ביותר אינם מגיעים ברעש גדול. הם מגיעים ברכות. דרך מה שלא נאמר. דרך אדישות. דרך המשפט ״זה לא נוגע לי״.
דרך צחוק ברגע הלא נכון, דרך הסטת המבט. דרך אי־הפקת לקחים מעבר כואב. דרך כניעה למניפולציה.
הסיפורים האלה דומים לחלומות, אבל לא לחלומות קלים. יותר לאלה שאחריהם מתעוררים בנשימה מואצת ומביטים זמן רב בחשכה, מנסים להבין אם זה היה רק חלום או אזהרה.

לפעמים ההיסטוריה נכנסת באדם כמו שבב. משפט אחד, תמונה, פנים, מחווה — נשארים ומתחילים לפעול בתוכו.
בטקסטים שלי הזמן פועל.
ההיסטוריה פועלת.
הזיכרון פועל.
הפחד מן העתיד פועל.
ופועלת גם השאלה: לאן אנחנו הולכים אם אנחנו ממשיכים לבחור בגרסה הקלה יותר של עצמנו?

אני לא מציע בסיפורים האלה פתרונות זולים ומיידיים.
אני לא מבטיח ״סוף טוב״. אני מחפש משהו אחר: את הרגע שבו אדם יוכל לעצור.
לומר STOP!
לפני שיאמר שקר נוסף. לפני שיאמין לשקר נוסף. לפני שיפתח את הפה. לפני שירים יד. לפני שיסיט את מבטו. לפני שילחץ על ״שיתוף״ ויוסיף עוד לבנה לחומת הטיפשות שבסוף תמחץ את כולנו.

בכותרת יש ״אזהרה״, ואזהרות נועדו להישמע בזמן.
אלא שלאדם יש תכונה מוזרה: הוא שם לב לאזהרות רק אחרי מעשה. אז הן מועילות לו כמו כל כספו בתוך ארון קבורה.

זה אינו קובץ של סיפורי מוסר.
זהו קובץ של שאלות.
לפעמים הן עטופות במטפורה, לפעמים בגרוטסקה, לפעמים בריאליזם קר, ולפעמים בחלום אפוקליפטי. יש כאן סיפורים על נבואות ועל דת, על עיוורון שרואה יותר, על אבן שזוכרת טוב יותר מבני אדם, על סוף עולם שאינו זקוק לחצוצרות של מלאכים כדי להביא את ארמגדון, ועל טיפשות בעלת שאיפות אימפריאליות.
יש גם טקסטים שקטים ואישיים יותר, שבהם אני צועק פחות ומקשיב יותר — לעצמי, לעולם ולמה שנמצא pomiędzy a pomiędzy…

אני כותב בצורה קצרה מפני שמכה קצרה עשויה להיות חזקה יותר מנאום ארוך.
כי לפעמים משפט אחד מסוגל לפתוח סדק בראש. והייתי רוצה שמשהו ייסדק במחשבתו של הקורא — לא מכאב, אלא מהתעוררות.
אם לאחר הקריאה תחוש אי־נוחות — טוב. אי־נוחות יכולה להיות תחילתה של חשיבה חדשה. אם תחוש כעס — גם טוב, כל עוד הוא בונה. אם תפחד — זכור: לפחד יש משמעות רק כשהוא מוביל לאומץ ולא לבריחה.
ואם קטע כלשהו יעורר בך זעם — עצור, חשוב ושאל את עצמך בשקט מדוע.

אינני יודע אם ספרות יכולה לשנות את העולם. אני יודע שהיא יכולה לשנות אדם.
ואדם — אם ירצה — מסוגל לשנות הכול!

לא נעשה דבר? העתיד ייכתב בכתב ידו של מישהו אחר ובדם שלנו.

הספר הזה בא ממעמקי הראש שלי.
אבל כתבתי אותו מתוך מחשבה על הראש שלך!

...